© 2023 by The Orthopedic Group. Proudly created with Wix.com

נתוח לכריתת רחם- Hysterectomy

מבוא

 

הניתוח לכריתת הרחם הוא הנפוץ מכלל הניתוחים במדינות השונות בעולם. הוצאת הרחם לא פוגעת במחזור ההורמונלי. כלומר, אם לאישה יש מחזור לפני הניתוח, הרי שעצם כריתת הרחם, לא תכניס אותה לתקופת גיל המעבר. האישה תמשיך להרגיש מבחינת מצב כללי בגוף, בדיוק כמו שהרגישה לפני הניתוח. הרחם אינו משפיע הורמונלית אלא מושפע. אבל, אם במהלך הניתוח מוציאים גם את השחלות, אז ורק אז, האישה עשויה להרגיש סימפטומים של גיל המעבר.

לגבי אישה שעוברת את הניתוח לכריתת הרחם כאשר היא כבר בגיל המעבר- לא צפוי שינוי בהרגשה הכללית מבחינה הורמונלית.

היות שמדובר בניתוח, הרי שעל הרופא לחפש כל דרך אפשרית, לטפל בדימום של האישה בדרכים אחרות, למשל, בטיפול תרופתי אם זה מתאים או בכריתת פוליפ או מיומה בהיסטרוסקופיה או באבלציה.

כאשר המחלה היא ברחם בלבד, ומדובר באישה עם מחזור סדיר, אין צורך להוציא את השחלות. ניתן להוציא רק את גוף הרחם.

 

האם להוציא גם את צוואר הרחם?         

 

לגבי צוואר הרחם, מקובל להסתמך על בדיקת משטח של צוואר הרחם, בדיקת PAP, עד שנה אחורנית ממועד הניתוח ולוודא שהיא תקינה.

אם ישנה בעיה בצוואר הרחם, אין ספק שיש להוציא את צוואר הרחם כחלק מהניתוח.

מדוע להוציא את צוואר הרחם אם תקין?

 • כדי למנוע אפשרות של סרטן צוואר הרחם בעתיד.

• אם יסתבר בבדיקה ההיסטולוגית שהייתה ממאירות ברחם, אז טוב בוצע שגם הצוואר הוצא.

• ב- 7% מהמקרים בהם משאירים את צוואר הרחם ממשיך דימום מחזורי (אם כי קל ביותר).

 

האם יש הכרח בכריתת השחלות?          

 

האם מומלץ להוציא את השחלות אם הן תקינות?

בעבר

בעבר, היה מקובל שאישה מגיל 45 ומעלה הנזקקת לניתוח לכריתת הרחם, תוציא גם את השחלות. הסיבה לכך הייתה, כדי להקטין את הסיכון לסרטן השחלה בעתיד (שהוא סרטן קשה), כאשר הטיעון היה, שהנה עוד מעט, בעוד כ- 5 שנים, האישה ממילא נכנסת לגיל המעבר, וממילא השחלות יפסיקו לתפקד ולהפריש הורמונים. לאחר הניתוח, האישה הייתה מקבלת טיפול אסטרוגני (הורמונלי) חליפי, כי מבחינתה מייד לאחר הניתוח נכנסת לגיל המעבר.

כיום

אלא שעם השנים הבנו שהטיפול ההורמונלי אולי לא כל כך תמים, ואולי קיים גם סיכון בשימוש ממושך איתו.

כמו כן, לא כל הנשים נכנסות לגיל מעבר טבעי בגיל 50, ישנן גם בגיל מאוחר יותר כמו גיל 54.

יתרה מכך, היום ידוע שגם אצל אישה בגיל המעבר, קיימת הפרשה טבעית של הורמונים מהשחלות, למרות שהיא נמוכה מאד במינון שלה, אך היא גם מספקת הגנה טבעית מסוימת.

לכן הנטייה היום היא לא למהר להוציא את השחלות בכל מקרה. יש לדון על נושא זה בכל מקרה לגופו. כמובן שאם קיים סיכון כלשהו לסרטן השחלות בעתיד, כמו למשל סיכון משפחתי, אז בהחלט הכף נוטה להוצאת השחלות. כפי שצוין לעיל, אם לאישה היה מחזור לפני הניתוח, הרי שהוצאת השחלות עשויה לגרום לסימפטומים של גיל המעבר לאחר הניתוח. אם האישה הייתה בגיל המעבר במועד הניתוח, לא עשויה לחוש בהבדל מבחינה הורמונלית. 

 

ומה לגבי החצוצרות?

כאן אנו מסתמכים על מידע מחקרי חדש, שלפיו, חלק ממקרי סרטן השחלות, מקורו היה מהחצוצרות. לחצוצרות, תפקיד עיקרי אחד בלבד והוא מקום המיפגש של הביצית ושל הזרע. מכאן, שבסיום תיכנון הילודה, תפקידן הסתיים.

ההמלצה היום הינה, שבכל מקרה של כניסה לחלל הבטן, יש להציע כריתה של שתי החצוצרות. האשה לא צפויה לחוש דבר שונה, לאחר הנתוח, ולכן, ההחלטה היא גורפת.  

 

מהן האינדיקציות (הוריות) לניתוח לכריתת הרחם?

 

כאמור, מדובר בניתוח שאמור לתת תשובה אם פתרונות אחרים לא מתאימים או שנכשלו (טיפול תרופתי הורמונלי או לא הורמונלי, פרוצדורה כירורגית שמרנית):

 • דימום מוגבר הגורם לאנמיה.

 • דימום ממושך.

 • דימום לא סדיר. בין 10-33% במדינות שונות.

 • רחם שרירני מוגדל. זו הסיבה השכיחה ביותר ומהווה כ- 40%.

 • רחם שגדל בקצב מהיר בפרק זמן קצר.

 • פוליפ חוזר בחלל הרחם.

 • לחץ על שלפוחית השתן (גורם לתכיפות במתן שתן ולחץ למשל).

• לחץ על הרקטום (גורם לעצירות למשל).

 • כאבי אגן כרונים.

 • כאבי בטן תחתונה כרוניים.

 • כאבים בקיום יחסי מין.

 • מצב טרום ממאיר של הרחם.

 • צניחה של הרחם (בולט אל עבר שפתי הפות. יכול לגרום לבעיות של דלקות, אי נוחות בחיי יומיום ובקיום יחסי מין, הפרעה במתן שתן וביציאות).

 • כשלון טיפול קודם בדימומים כמו אבלציה.

 • אישה עם סרטן של השד המטופלת בטמוקסיפן, ומנותחת לכריתת השחלות כניתוח עיקרי.

 • דימום חוזר בגיל המעבר. נקרא: Recurrent Postmenopausal Bleeding.

 • ממאירות של הרחם, צוואר הרחם, השחלות או החצוצרות.

 • אדנומיוזיס- Adenomyosis.

 • אנדומטריוזיס- Endometriosis. בין 3-10%. 

 

 

כיצד תרגישי לאחר הניתוח?          

 

איכות החיים אחרי ניתוח לכריתת הרחם:

כריתת הרחם מבוצעת בדרך כלל כדי לטפל בבעיות שפירות אשר פוגעות מלכתחילה באיכות החיים של האישה. העיקרון המוביל בכל הטיפולים הוא לשפר את איכות החיים של האישה.

מחקר גדול שבוצע בנושא זה (the Maine Women's Health Study) הראה כי מיגוון רחב של סימפטומים הכוללים כאבים באגן, כאבים בזמן קיום יחסי מין, בעיות במתן שתן ובעיות בקיום יחסים- כולם הישתפרו לאחר הנתוח.

מחקרים אחרים אחר כך אישרו את הנתונים הללו, וגם הראו שיפור בדימוי האישי העצמי של האישה. 

 

מהם הסיבוכים האפשריים המוכרים לאחר או בעקבות ניתוח לכריתת הרחם?

 

הסיבוכים קיימים ומדווחים בכל השיטות הניתוחיות, אבל השכיחות שלהם משתנה באופן יחסי בשיטות השונות.

  • סיבוכי הרדמה (הרדמה כללית או הרדמה ספינלית).

  • סיבוכי השכיבה (נימול או הירדמות של חלק בגוף).

  • דימום- הקורה במהלך הניתוח או שמתרחש לאחר הניתוח.

  • פגיעה באיברים שכנים באזור הניתוח: מעיים, כלי דם, דרכי השתן.

  • זיהום.

  • קריש דם.

  • המטומה.

  • הרניה (בקע) דרך צלקת ניתוחית.

  • עצירת שתן או דליפת שתן.

  • כאבים באגן- חדשים.

  • דיכאון- חדש.

 

 

האם ישנן אלטרנטיבות לכריתת הרחם?

 

האלטרנטיבות לניתוח לכריתת הרחם קשורות בבעיה הראשונית שבגללה קיים הצורך בניתוח. 


אפרט:

  • טיפול הורמונלי לעצירת הדימום.

  • טיפול תרופתי לא הורמונלי.

  • מיומה- תלוי במיקום: כריתת המיומה בהיסטרוסקופיה או בלפרוסקופיה (מיומקטומיה- Myomectomy).

  • פוליפ- כריתת הפוליפ (עדיפות בהיסטרוסקופיה).

  • גרידה של חלל הרחם.

  • אבלציה או רזקציה של רירית הרחם.

  • מיוליזה (הרס המיומה ללא הוצאתה, ע"י קרני אולטראסאונד בהנחייה של MRI).

  • אמבוליזציה (חסימת זרימת הדם לרחם)- פרוצדורה רדיולוגית. לא מבוצעת על ידי הגינקולוג.

  • טיפול תרופתי באנדומטריוזיס או בשילוב עם כריתת נגעים בלפרוסקופיה.

  • בצניחת רחם: Pessary (התקן לנרתיק לשמור את הרחם "בפנים"), תרגילים לחיזוק שרירי ריצפת האגן או טיפולים תרופתיים כמו אסטרוגן.

  • התקן תוך רחמי מסוג "מירנה".